נכון

אז נכון שבכלל אין לך כוח,
והבוס מעצבן כמו תמיד,
ונכון שמחזור מתקרב לו,
וזה חרא, אין מה להגיד.

ונכון שהגשם הפתיע,
וששוב נרטבה הכביסה,
וכמעט לא הספקת שוב לנוח,
ואת שוב מרגישה הרוסה.

גם נכון שאחיך לא שם זין,
אחותך כבר מזמן שכחה,
שהבטיחה לבוא, אבל נו, ממתי
כבר אפשר לסמוך על הבטחה?

ונכון שענן דיכאון אפרפר
כנראה לא ילך לעולם
אך בפנים, הדימיון מרפרף כמו פרפר
ועושה את הכל למושלם.

הם אומרים שלא טוב לחיות באשליות,
שיגידו, אכפת לי. אז מה.
בלי אותן אשליות זה כל מה שנותר:
עייפות,
ובדידות,
ודממה.