בולימית בהרצה

פיתחתי מן מנהג משונה, מגונה, ומהנה במובנים מסוימים;
אני אוכלת ארוחה יפה, ואז מקיאה אותה, מדי שבעה ימים.
לא יודעת למה, אבל ככה זה יצא, שבכל יום שבת
אחרי האוכל, מתחשק לי לזנק לשירותים ולהקיא מעט.
כבר קרה שהקאתי בימים אחרים במשך השבוע,
אבל כבר שלושה שבועות, זה יוצא בשבת, לא ברור מדוע;
אולי כי ביום המנוחה, סוף סוף גם לגוף יש מה להגיד.
ומה שמפחיד אותי בכל העניין הוא, שזה כמעט בכלל לא מפחיד
אני אפילו מתייחסת לזה בתור מן תחביב שכזה, חביב ומצחיק
ולכן בעצם, עד כמה שזה לא בריא, אין לי סיבה להפסיק.
כל עוד זה לא קורה ממש כל יום, זה לא בדיוק בולימיה
המחלה היחידה שיש לי עוד "רשמית", זו רק הדיסתימיה.
אני שמחה שאמא ואבא לא יודעים, יש להם מספיק צרות
גם אחי ואחותי לא, אף אחד בעצם, גם לא החברות,
רק הפסיכולוגית - שדווקא כן יודעת - לא נשמעת כל כך מרוצה.
אבל בינתיים, כל שבעה ימים בערך, אני מקיאה.
כי ככה אני רוצה.